הפציינט התורן ישב על הכיסא המתרומם, וציפה בחשש למוצא פיו של המטפל.
רק אחרי שהרופא הסיר מפיו את המסכה הרפואית, כבר הבין שזהו זה. את אשר יגור בא.
טיפול השורש כבר בלתי נמנע. מה יעשה האיש? זה כואב וגם מפחיד.
הוא גם יודע היטב שהזנחת טיפול כזה יגרור אותו לסיטואציות לא נעימים בעליל.
למרות זאת הפחד מהטיפול הכריע את הכף.
קל היה לו לטמון את הראש בחול ולהתעלם. למה? כי זה מפחיד.
כמה שזה נשמע מגוחך, מצער לדעת שגם אנו לפעמים מנסים להתנהג בדיוק כמוהו.
כולנו מנהלים חיים כלכליים, אבל רובינו בוחרים להתעלם מהמשימה הפשוטה: לדעת ממה חיים ועל מה מוציאים.
ההבדל היחיד הוא, שכאן, לא מדובר בחולים וגם לרשום זה לא טיפול שורש, זה הרבה יותר פשוט ממה שנראה.
הרבה יש להאריך בנושא, איך רושמים, איך לומדים את התוצאות, איך מקבלים החלטות ועוד.
בטור זה ננסה לענות רק על השאלה הבסיסית: למה צריך לרשום בכלל?
התשובה לכך מגוונת, אך כמו במקרה של הרופא,
כל אחד יודע שבמקרים כמו אלו האפשרות היחידה היא לסמוך על הרופא,
מבלי לברר אילו פגמים גילה בשן ומה עומק החור.
גם כאן אתה צריך פשוט להאמין לכל יועצי הכלכלה למיניהם,
שיתכן שחלוקים הם באלף נושאים,
אבל בדבר אחד כ-ו-ל-ם מתנבאים בסגנון אחד: החובה לרשום.
יתירה מזאת, כמלווה משפחות מעולם לא המלצתי ללקוח לצמצם הוצאות,
אדרבא, הסיסמא שלי היא תוציא בדיוק כמו שאתה מוציא כל חודש, רק תדווח.
תרשום כל דבר ותשייך אותו לפי קטגוריה, מחיה, נסיעות, החזר חוב או חוג בית.
לרוב, משק הבית מגלגל כסף באופן סדיר בסכומים שלא מביישים עסק זעיר ואולי אף יותר מכך.
רק לשם דוגמא, הממוצע הכללי למשפחה בת 8נפשות הוא גלגול של 220,000 ₪ בשנה!
כן, כמעט רבע מיליון שקל, לא פחות! זה לא מצדיק להחזיק רואה חשבון על ה'עסק'?
הנה דוגמא מהחודש האחרון: אל 'חיים ברווח' הצטרף אדם שהחל לרשום הכנסות והוצאות,
מדובר בזלמן, מנהל חנות בעלת מוניטין. מנהג טוב היה לו, שמהחנות היו נהנים לא רק נפשות ביתו,
אלא גם משפחות 7ילדיו הנשואים, היו לוקחים "רק מידי פעם" מוצרים בסיסיים.
רק לאחר רישום ההוצאות, עלינו יחד כי "הוצאה" קטנה זו, זעירונת,
רק מטרנה ליענקי ודייסה לברוך, הסתכמה בשבעת אלפים שקל לחודש 8,000 ₪ !!
ברח לו מהכיס בשקלים של 10ו-20 בלי לשים לב (אגב, מרתק לראות איך עלינו על זה – לחץ בלינק כאן)
זה דבר גרוע? צריך להפסיק? לא זה הנידון כאן.
העיקר זה הבהירות והמודעות, אלו גרמו לאדם להבין מה הוא נותן לילדיו הנשואים
(שתיכף גם הם הופכים למחותנים, אך עדיין 'סמוכים' על שולחן אביהם).
