תקרא תבין!

השבוע, מתקשר אלי ידיד ותיק ואומר לי: 'אתה יודע, לפעמים תמימות וכנות של ילד, פותחים את העיניים'. והוא מספר לי: לפני תקופה עברתי לגור בדירה

"יוסי צריך חולצה" "אני צריכה נעליים" אלו משפטים שנשמעים ברוב בתי ישראל וכמעט בנוסח דומה. אולם התגובה שנשמעת שונה מבית לבית, יש והאב מוציא את הכסף בשמחה, "בדיוק הכנתי כסף למוצר הזה", ויש שבלב פנימה או גם… פורץ החוצה המשפט "אוף… עוד פעם כסף?"…

זלמן לא העריך נכון את מה שהוא מעניק לילדים, הוא אפילו עודד אותם לקחת, מה זה 2 לחם ו- 4 קוטג' ' ? אבל עכשיו הוא כבר מבין אחרת.

בעבר, לפני עידן האשראי, עוד היה ערך כל שהוא לכסף, כשאדם קנה בסכום כל שהוא הוא ראה את השטרות חולפים מיד ליד וניסה לתת להם צוואה לפני פרידה.