כשאני פותח את העיתון בבוקר ורואה את המודעות של הבנקים:

"הלוואה משתלמת בלי ריבית"

"הקפאת תשלומי המשכנתא"

"הלוואה מיוחדת לתקופת המלחמה"

אני כבר כמעט משתכנע שהבנקים הפכו לגמחי"ם,

ומה שעומד בראש מעייניהם, זה חסד ורק חסד,

והנה יש להם הזדמנות נוספת להיטיב עם הלקוחות...


ברור שהם מתכוונים לטוב,

אך לנו כלקוחות רצוי מאד לקחת את המתנה בערבון מוגבל.

הלוואה גדולה מתחילה מהשקל הראשון,

ואשראי ברגע הוא מצנח שהנחית הרבה מאד אנשים

שחשבו להתחיל בסכום קטן, וצללו וצללו, עד....

ולכן, לפני כל הלוואה, הגדלת מסגרת, או כל שינוי אחר

שלא היה כלול מראש בתכנית העסקית שלנו, 

הוא לא רק מיותר, אלא גם ממש מסוכן.


מה שחשוב ביותר בימים האלו הוא,

לשמור על מסגרת יציבה של כלכלת המשפחה.

ובד בבד עם שמירה על רמת הכנסה יציבה 

[וכמובן להמשיך ולהגדיל הכנסות... ]

חשוב לנו מאד שלא נכנס להתחייבויות חדשות ומיותרות.

בקיצור, לא לשנות את תבנית ההוצאות וההכנסות הקבועות שלנו.


כל הלוואה, דחיית תשלומים, וכמובן הגדלת מסגרת,

יבוא יום שנצטרך לפרוע את כל ההתחייבויות הללו!

ועלינו לקחת זאת בחשבון מראש, וכמובן לשמור מרחק...


גם בנוגע למענקים, האופוריה מעט מוקדמת,

עלינו לדעת כי חגיגת מענקי הקורונה לא חוזרת,

הפעם, הסיטואציה שונה לגמרי, מכמה בחינות.


ראשית, חוסר הוודאות של המדינה שנמצאת במלחמה,

לא מאפשרת את חלוקת המענקים הנדיבים שהיו בתקופת הקורונה.

ההתנהלות היום היא לטווח קצר ובערבון מאד מאד מוגבל.


גם האינטרס הלאומי הוא שונה מתקופת הקורונה,

בעוד אז המשק היה מושבת לחלוטין,

וכדי להניע את הגלגל היה צורך בהזרמת הון עתק למשק,

כיום הגלגל פחות או יותר נע, אלא שיש ענפים שנפגעו,

כך שהסיוע הנדיב שהיה בתקופת הקורונה לא ממש הכרחי.


יהיה נחמד לקבל עוד סכום לסיוע,

אך כיהודים מאמינים אנו נושאים תפילה,

ועושים את ההשתדלות המוטלת עלינו לפרנסה.


הנה לנו שני סיפורים טריים שהגיעו מהשטח,

איך יהודים מאמינים עושים מה שצריך להשתדלות.


יהודי שהתפנה מעיר מגוריו, חיפש עבודה שתתאים עבורו לימים אלו.

במקום מגוריו עבד במפעל מסוים שבין היתר עסק בשרטוט,

אמנם תפקידו במפעל היה שונה, אך במרוצת השנים התמחה גם בזה,

כעת הוא חיפש עבודה בשרטוט, ואכן מצא את מבוקשו.

לאחר ההשתדלות שעשה, זכה להארה שמימית,

כאשר חוב שהעיק עליו זמן רב הגיע זמן אחרון לפרעונו,

והנה במפתיע פוגש הוא במכר שהיה לו חוב כלפיו לפני מספר שנים

'אני כבר הספקתי לשכוח, אבל הוא זכר ושילם לי,

ומסכום זה שילמתי גם את החוב המעיק' סיים בהתרגשות.


יהודי יקר נוסף שעובד במשרה תורנית ומכובדת,

ואף הוא שוהה בימים אלו הרחק מעיר מגוריו,

נוכח לראות כי באם לא יגדיל הכנסות בימים אלו

יצטרך חלילה להגיע לידי מתנת בשר ודם.

שינס אפוא את מותניו, ויחד עם בני ביתו התגייסו למשימה,

ובשעת לילה מאוחרת הלכו לסייע בבית עסק הסמוך לביתם,

מספר שעות עמלו ויגעו, עד ממש לפנות בוקר,

אך ב"ה זכו ליהנות מיגיעם ולא להזדקק לצדקה או הלוואה.


אגב למדתי מניסיונם, כי דווקא בימים אלו

ישנם מקומות רבים שמשוועים לעובדים,

כאשר העובדים הקבועים נעדרים בשל המלחמה,

וזו הזדמנות עבור מי שמקור הכנסתו נפגע או מושבת

לשמור על הכנסות יציבות גם בימים אלו.


בהצלחה רבה לכולכם

יהודה ברגמן