עבודת קודש או עבודה בשכר?

גמ"ח או עבודה? מספרים על יהודי, שהגיע להתברך אל אחד מצדיקי הדור הקודם ונשאל מפיו, למעשיו ולעיסוקו.

השיב הלה, כי הוא מחזיק מסעדה. נענה לו הצדיק במאור פנים, 'נו! גדולה הכנסת אורחים, יותר מקבלת פני שכינה'.

ההוא היה נבוך והגיד כמתנצל, שהוא מחזיק במסעדה, לצורך פרנסתו ולא לצורך גמילות חסדים.

'אז אתה מביא מזה, גם פרנסה הביתה, טוב מאוד'! – הגיב לו הצדיק, בחיבה.

הסיפור שהתפרסם במקהלות חסידים,

הביא אותם ללמוד מכך את התשובה לשאלה: גמ"ח או עבודה ?

כי גם כאשר אדם עוסק לצורך פרנסתו, ישים את עיקר ליבו ורצונו, בחלק המצווה שבדבר.

משהו כעין אמרתו של הרבי מקאצק, על הפסוק 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'.

כי כאשר יהודי עוסק ביגיע כפיים, אך רק כפיו עוסקות במלאכה, ברם, ראשו וליבו נתונים במקום גבוה ונעלה יותר, או אז, אשריו וטוב לו.

אלא שאנחנו למדנו מסיפור זה, תובנה נוספת, קצת שונה, אם כי כלל לא סותרת.

לפעמים אנו נתקלים, ביהודים העוסקים במקצועות קודש, או בתחומים הקשורים לעזרה וסיוע, אך אינם גומרים את החודש.

הם בקושי מתחילים אותו… ופעמים שהם סבורים,

כי לו ידרשו תשלום על עשייתם והשקעתם, באופן פרטני וכדומה,

מעבר לשעות העבודה הרשמיות, שוב אין זו מלאכת קודש.

הם יכולים לחשוב, כי אם יבקשו שכר על טרחתם הנוספת,

הריהם מאבדים את האידיאל שבדבר, או אז עומדת בפניהם השאלה: גמ"ח או עבודה.

ואנחנו מדברים, על מקרים ועניינים, שיש מי שישלם עבורם. (- ואילו במידה ואין מי שישלם, זהו לדעתנו, עניין לשאלת חכם).

אך אף על פי כן, הם נרתעים מעצם המחשבה, לקחת כסף, על מה שנחשב בעיניהם כמלאכת קודש, על משהו שעבורם הוא ייעוד חיים.

מה למדנו?

מן המעשה הנזכר למדנו, כי אין זו סתירה כלל וכלל. הראש יכול להיות מונח, בעניינים נשגבים של 'גדולה הכנסת אורחים, יותר מקבלת פני שכינה'. אך בד בבד, להביא פרנסה הביתה גם גמ"ח וגם עבודה.

אין כל סתירה בכך, שניגש אל מלאכת החינוך, הסיוע ועזרה, בדחילו ורחימו, כמלאכת וכשליחות קודש. ובה בעת, נתפרנס מכך בכבוד.

ככלל, כדאי שנזכור, כי גם להביא לחם לפי הטף, זוהי מלאכת קודש. הלא את הפסוק "עושה צדקה בכל עת", דרשו חכמים בגמרא, 'זה הזן את בניו ובנותיו הקטנים'.

ישמע חכם ויוסף לקח.

בברכת הצלחה

ראה עוד בעניין https://berevach.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%94/