עוד הפעם ועוד הפעם

עוד פעם כסף ?

"יוסי צריך חולצה" "אני צריכה נעליים" אלו משפטים שנשמעים ברוב בתי ישראל וכמעט בנוסח דומה.

אולם התגובה שנשמעת שונה מבית לבית, יש והאב מוציא את הכסף בשמחה,

"בדיוק הכנתי כסף למוצר הזה", ויש שבלב פנימה או גם… פורץ החוצה המשפט "אוף… עוד פעם כסף?"…

האם נוכל לשנות את זה ?

נכון, לא כולם מתנסחים במשפט הזה, יש שמתנסחים אחרת ויש שרק חושבים כך.

אבל לא פעם אנו שואלים את עצמנו מתי תסתיים הסאגה הזאת? כשהילדים יתחתנו?

כשנגמור את החובות של החתונה? אבל גם אז ישנם הוצאות, שמחות הנכדים למשל.

אז מתי נסיים עם המשפט "עוד פעם כסף"? מתי?
האם נוכל לשנות את זה?

האם יש אפשרות שנדע לומר ליוסי

"כן, הכנתי עבורך סכום, תקנה ואם יישאר תחזיר עודף!".

ולא, זה לא יגיע מפזרנות וגם כשלא יהיה לי מיליון ₪ בעו"ש,

אלא פשוט משהו במחשבה ישתנה. זה הכל.

הרשו לי לעשות את זה יחד.

אבי המשפחה מתמודד עם לא קצת דברים,

רק בפן הכלכלי יש לו את העול להכניס מזומנים, לקופה או לחשבון.

ויש לו עול של "תשלום לספקים" כל אחד לפי החלטותיו.

כל הזמן הוא עומד עם היד על הדופק לדעת שיהיה די כסף לחב' החשמל לקחת מהחשבון,

למשכנתא שיצא בזמן ועוד שלל הוצאות שונות וחיוניות מאד שלא יתעכבו ולו לרגע.
ואז מגיע הדרישה של זוגתו הנכבדה או של ילדו המתבגר.

הסכום שהיא או הוא מבקש/ת כעת באמת לא משמעותי לעומת חוב החשמל שעומד עכשיו על 1,200 ₪,

אבל להוציא עכשיו מהחשבון 360 ₪ לנעליים?

מאיפה?

גם בשביל זה מגיע הרישום. "גם" אמרנו, כי סיבות הרבה יש לנושא הרישום.

חלקם כבר כתבנו בעבר וחלקם נביא.

אבל סיבה די מרכזית נמצאת בשורות הבאות:

הרישום יוצר דיאגנוזה מפורטת על מה הוצאתי בחודשים האחרונים וגם כמה נכנס.

אחרי רישום של חודשיים שלושה,

אנו מקבלים פירוט מפורט כמה הלך לחשמל ולמים (הוצאות קבועות משתנות),

כמה הולך למשכנתא, ועד בית, שכר לימוד (הוצאות קבועות), וכמה הלך למזון ומחיה וכמה הלך לנסיעות ולביגוד והנעלה.
בחודש הזה אני כבר חכם.

אני יודע בדיוק כמה עלי להתכונן בהוצאות הבנקאיות,

וכמה עלי להכין בכיס מזומנים להוצאות של מזון ומחיה או לביגוד, בחיוך והרחבה.

כעת נניח שהממוצע החודשי שלי בביגוד והנעלה היה על סך 700 ₪ לחודש, ובחודשיים האחרונים הצלחתי לעבור בצורה מיטבית.

כעת כשיוסי הנ"ל מבקש לרכוש נעליים,

זה קל לאבא להוציא 360 ₪, זה אפילו יוצא לו לבד.

יוסי מקבל את הכסף (לראשונה) עם חיוך וקריאה של "וודאי, קח, הכנתי לך!".

נחשו לבד, איך יוסי ילך עם אחותו לבחור לו את נעליו?

ואם מותר קצת לחשוב יותר:

איזה טעם יש לעקרת הבית לקבל את מה שמגיע לה ביושר,

מתוך שמחה ופרגון? ולא, לא שעד היום לא היה פרגון,

היה והיה, אבל היה קשה. זה הגיע עם פרצוף של מלפפון חמוץ. עכשיו הקושי נגמר.
לעולם לא נוכל להעביר בכתב טעם ערב.

גם את הטעם הנפלא של בית מסודר ומאורגן אי אפשר להסביר. כי חייבים לטעום.

מוזמנים לנסות את הסימלטור שלנו כאן