ראיון מהצד השני של האפרכסת

לא רצינו לשאול את המנהלים שקושרים כתרים לעצמם. פנינו למנוי 'חיים ברווח' שיספר לנו איך השימוש במערכת, והוא לא חוסך במילים @ הוא מספר למה הוא לא נרשם, ולמה זה לא מתאים לכל אחד. ומה הוא גילה לאחר מכן @ יש לו ביקורת אחת גלויה שלא לציטוט, אבל החלטנו בכל אופן לחשוף לכם הכל ותבינו למה קוראים למערכת 'חיים ברווח' ולא 'הדרך למיליון השני'

משה כהן

אם אתם צריכים טובה או עזרה ממנהל עמותה, אל תעשו זאת בימים הקרובים. אם יש לך קצת רגש, תמתין שבוע או שבועיים, ורק אז תשאל אותו אם יש לו מספיק אנרגיות במיכל כדי להתייחס אליך במלוא תשומת הלב.

אמת, שאנחנו לא מדברים על כל המנהלים, אולם כשתכנסו למשרדם תראו שהדברים לא נאמרים בחינם. בסוף שנת המס, כל מנהל עמותה או מוסד יודע שהימים האחרונים שלפני סוף שנת המס, הם ימים עמוסים ומתוחים. מאות מסמכים צריכים להתמלא בשורות צפופות ומדויקות, החשבונות כולם צריכים להיות מותאמים זה עם זה, ואם משתרבבת טעות אחת בודדת היא יכולה למנוע ממנו מענקים ותקציבים. הם עוברים ביסודיות שורה אחר שורה, לראות שמשהו לא חסר.

חדרי המנהלים נראים בימים אלו כבימי מלחמה. השולחן עמוס ניירת, הפקידם נשלחים למלא טפסים, להחתים רו"ח, עורכי דין ונוטריונים. מצד אחד כל השנה הם עייפים מאותם ימים, ומצד שני הם שמחים שזה קורה באמצע החורף, ולא בערב החגים או בערב פסח. רק זה היה חסר להם.

בשביל להבין מה כל כך מייאש ומתיש, לא צריך להיות מנהל עמותה, די להיות מנהל משק בית, כמו כולנו, כדי להבין שלשבת ולכתוב בסוף שנה או חודש את כל ההוצאות מול ההכנסות, לראות היכן החור ממנו נשאב כל הכסף כאילו לא בא אל קרבנה, זה מייאש ומתסכל. האמת? שזה לא מייאש ולא מתסכל, כי רובם פשוט מוותרים מראש על הרעיון.

אין אחד בעולם שחושב שנכון להתנהל ללא תקציב וללא חשיבה, אין אחד בעולם שחושב שאפשר לעבור חודש אחרי חודש בלי להבחין כמה ההוצאות וכמה ההכנסות, אבל מעטים מאד מוכנים לשבת עם דף ועט ואפילו עם מחשבון, ולראות לאן הולך כל שקל שנכנס לחשבון. ולמה? כי זה מתסכל.

לעומת זאת, פנחס וגם יוסי, עושים זאת בשמחה, והם אומרים שזה ממש לא קשה להם. "אני יודע בדיוק מה גובה ההכנסות להם אני זקוק בחודש. אני לא מופתע בסוף חודש ולא עושה פנים מופתעות". ולמה? כי לא הם מחשבנים את הדו"ח, אלא מערכת מקצועית מלווה אותם בכל ענין כלכלי, לא בכדי הם מרגישים, כמו אלפי מנויים אחרים, רגועים ובטוחים.

כל מה שנדרש לי לעשות, זה לדבר לטלפון אחרי כל הוצאה. "קניתי ב-150 ₪ מזון ומחיה", אומר – ומנתק. זה הכל. כך שלוש או ארבע פעמים ביום הכי הרבה, ובסוף חודש המערכת מציגה בפני כמו רובוט את מעגל ההכנסות וההוצאות, והכל ברור ונהיר מדויק עד הפרוטה האחרונה. "פתאום התחלתי להבין לאיפה הכסף הולך, ויותר מכך – התחלתי להרגיש טוב עם עצמי כשאני מוציא כסף".

לא ויתרנו, והחלטנו לדבר איתו:

למה אחרי שיש דו"ח נהיה יותר קל להוציא כסף? לא ההיפך הוא הנכון?

"ממש לא", אומר לנו מנוי מס' 2354, כי במערכת אין שמות ואין זיהוי, יש רק קוד זיהוי ששומר על דיסקרטיות מקסימלית. "למה נהיה לי קל? פשוט מאד, כי עד היום הוצאתי ובסוף החודש הייתי מגלה מינוס בבנק. כל סוף חודש, החל מהעשירי לחודש הלועזי הייתי עצבני ומתוח, מאיפה אני מכסה את האשראי בעל חמשת הספרות פלוס המשכנתא? הייתי לא רגוע בעליל. כל פעם בסוף ראיתי ניסים (ואם מותר לספר, פה ושם הייתי לקח הלוואות גישור שחונקות אותי עד היום). אבל מאז שיש לי דו"ח רישום, אני יודע שיש לי את הכסף הזה, ואני יודע שיהיה לזה כיסוי. אני לא מתוח בסוף החודש, כי כבר מראש אני יודע שיש לי את האשראי והמשכנתא. החיים השתנו מקצה אל קצה".

לא הבנתי. איך פתאום בסוף החודש יש לך כסף לכיסוי האשראי והמשכנתא? כנראה אתה מקצץ בהוצאות, אין אפשרות אחרת.

מנוי 2354: ממש לא. לא קיצצתי בכלום. רק מה? אחרי כמה ימים שהמערכת עקבה אחרי ההוצאות וההכנסות שלי, היא התחילה לזרוק לי 'טיפים': "חשבון החשמל שלך חריג. נא לבדוק". בדקתי, וראה איזה פלא, גיליתי שעדיף לי לקנות לכל הבית מזגנים קטנים מאשר להמשיך לשלם על המזגן המרכזי המסורבל וזולל החשמל. כך חסכתי כמה מאות שקלים ₪ לחודש. לאחר כמה ימים עוד טיפ: "הוצאות התקשורת יקרות – נא לבדוק", בדקתי וגיליתי שלושה קווים שעומדים ללא שימוש מימי הקורונה – ביטלתי אותם.

"לאחר כמה ימים טיפ נוסף, הפעם כבר ידעתי שמדובר כאן במכרה זהב. הקשבתי לעצתו, וראיתי, שכל הלוואות הגישור שאני משלם עולים להון תועפות לצד ריביות גבוהות. הלכתי לבנק ואיחדתי את כל ההלוואות לאחת עם תשלומים נוחים. היום אני עדיין משלם את החוב, ורק מתחרט שלא הצטרפתי ל'חיים ברווח' קודם לכן".

מה הוביל אותך לעשות את הצעד ולהצטרף לקהילת המנויים?

שלא לציטוט אומר לנו אותו מנוי, "כל הזמן חשבתי שהטעות היחידה של המערכת, שאין להם שם מפוצץ כמו 'פלוס' או 'בדרך למיליון' או שמות נוצצים אחרים שיש בשוק. לאחר מעשה גיליתי שזה השם שהכי אופייני להם. פשט לחיות ברווח. מאז שאני מנוי אני לא חי בצמצום, לא נבהל מדרישת תשלום של הבן או הבת, לטיול או לחוג, לא מוטרד מסוף החודש מהוצאות האשראי או המשכנתא, יודע בדיוק היכן אני אוחז וחש בטוח שיש מישהו מומחה ליד ההגה התקציבי שלי. אני פשוט חי ברווח. איזה כינוי מפוצץ".

לא צמצמת, נשארת לחיות באותה רמה שחיית קודם, ופתאום אתה 'חי ברווח'. אתה לא חושב שאתה מרמה את עצמך?

"הצטרפתי לפני שנה, שראיתי בעיתון כתבה שהזכירה את המערכת. זה היה אחרי שנה של לבטים, שכל חודש אמרתי לעצמי "למה אני לא מצטרף?". בשקט הייתי אומר לעצמי, זה לא בשבילי. אני לא אוטודידקט שרושם כל הוצאה, אני לא כזה אחד שיכול לחיות ולרשום כל שקל שיוצא. לא יכול לחיות בדקדוקי עניות. בחסד ה' עלי נרשמתי בכל זאת למערכת, וגיליתי שלא מיניה ולא מקצתיה. אני לא חי בדקדוקי עניות, והרישום הרבה יותר קל ממה שחשבתי. מיום ליום זה הפך להרגל טבעי, היום אני לא מרגיש שאני מדווח, זה קורה מאליו. יש לי בליבי צער אחד קטן, למה לא נרשמתי שנה קודם, אני שבטוח שהייתי חוסך הרבה חובות ועגמות נפש מיותרים".

"לא. אני מתחייב שאני חי באותה רמה שהייתי חי קודם, רק חי ברווח. ולמה? כי אחרי חודשיים במערכת, במהלכם  העמקתי את המינוס והגבהתי את ההלוואות, קיבלתי טיפ ממנהל המערכת בעצמו שהפתיע אותי לגמרי. אני זוכר עד היום את הנוסח אפיל את הניגון שבה זה נאמר. "אחרי חודשיים במערכת, אני מגלה שחסרים לך רק שלושת אלפים שקל כדי לאזן התקציב החודשי. אחרי ההתייעלות, הצלחת להוריד קצת בהוצאות המיותרות, אבל אולי תחשוב איך אתה מגביה את ההכנסות".

"שמעתי את ההודעה, ובאתי הביתה. אני זוכר את אותו יום שאני עומד קרוע בין שתי עולמות. מצד אחד – תמיד ידעתי שחסר לי כסף בהכנסות, מצד שני – מעולם לא היה לו מספר. חודש אחד הוא עמד על ששת אלפים שקלים, וחודש אחר הוא עמד על מינוס של אלף. אף פעם לא ידעתי שיש לו שם ופרצוף, ותעודת זיהוי של 3,000 ₪. פתאום המשימה של להרוויח עוד שלושת אלפים שקלים לחודש היתה נראית לי משימה לא קלה, אבל גם לא כזאת שצריך לכבוש את האוורסט. ברגע שזאת היתה המשימה, החלטנו לכבוש אותה".

ולכן מבזבזים יותר?

"אני עצמאי, והחלטתי להתאמץ עוד חצי שעה כל יום כדי להשלים עוד 1,500 ₪ לחודש, וזוגתי החליטה לבקש עדכון שכר מהבוס. מאז שנכנסה לעבודה היא לא העזה לגשת אליו, ותמיד שחשבנו על זה – חששנו מה הוא יגיד, ואולי יפטר אותה. הפעם בגלל המטרה הברורה, היא ניגשה לבקש, וגם קיבלה. וזה לא היה 1,500 ₪, אלא הרבה יותר. בינתיים עם טיפה מאמץ אנחנו אוחזים בפלוס גדול בסוף כל חודש".  

"ממש לא. כל פעם שנשאר לנו כסף המערכת מתריעה בפנינו "יש חגים עוד מעט", או "אתם לפני אירוע או בר מצווה", ולא תאמינו איזה כיף היה לעבור את חודש החגים, בלי לבקש ממנהלי גמ"ח הלוואת גישור או לרוץ לחלוקות השכונתיות. בפעם הראשונה היה לי חג שמח וחלק. ואם כבר מדברים, בחנוכה החלטנו לצאת לנופש כל המשפחה, ובפעם הראשונה הגעתי עם מעטפות מוכנות מראש, לבעל הצימר, וקייטרינג, וזה היה הפעם הראשונה שלא רק הילדים נהנו".

קרדיט תמונה: Photo by Negative Space: https://www.pexels.com/photo/marketing-office-working-business-33999/