אחת לתקופה, היה מגיע אל האי,
מספרים על אי קטן, בודד ונידח,
בו התגוררו מתי מעט משפחות,
כמעט ובלי כל קשר אל העולם החיצון.
אחת לתקופה, היה מגיע אל האי,
משלוח של מוצרי צריכה בסיסיים, מן היבשת הקרובה.
במרכז האי,
הוקם מגדל גבוה,
על ראשו לפיד בוער ענק,
אשר נועד לאותת לספינות הקרבות,
לבל יתקרבו יתר על המידה
ולא יתנגשו בחשכת ליל, באי הקטנטן.
בידיו האמונות של אחד מיושבי האי,
הופקדה כמות גדולה של שמן,
על מנת שתשמש כחומר בעירה ללפיד הענק.
ויהי היום, מוצרי הצריכה אשר באי כָּלוּ.
בין היתר, תם גם השמן להסקה ולתיבול.
רק אצל האחראי על הבערת הלפיד,
נשאר מעט שמן, שאמור היה להספיק,
עד בואה של הסחורה החדשה.
הימים ימי תוקפו של החורף ותושבי האי,
החשוף לרוחות עזות, סבלו מקור אימים.
בצר לה, פנתה אשה אחת בוכיה
אל האחראי וביקשה בתחנונים,
פחון של שמן, כדי להסיק את ביתה.
כיון שנכמרו עליה רחמיו,
נטל מן השמן שהיה מיועד להבערת הלפיד והעניק לה.
אחריה, הגיע אדם ובקשתו בפיו.
מוצרי המזון שבביתו כלו.
נשארו לו כמה ביצים בודדות וכדי לטגנן,
הוא זקוק למעט שמן.
גם עליו ריחם האחראי ונתן לו את מבוקשו.
באו עוד כמה,
התחננו לקורטוב שמן
וקיבלו אף הם את מבוקשם.
כך, עד שכלה כל השמן
ולא נשאר מאומה להבערת הלפיד.
מה קרה אחרי תקופה
עברו כמה ימים ואז,
באמצע הלילה, נשמע לפתע קול רעש אדיר.
ספינת משא ענקית התנגשה
באי הקטנטן והחריבה אותו.
אותם התושבים שהתחננו למעט שמן,
כדי להסיק את הבית ולתבל את מאכליהם,
שילמו על כך בחייהם.
יחד עימם, שילם בחייו האחראי על הבערת הלפיד,
אשר במקום לשמור את מותר השמן עבור הלפיד,
נכמרו רחמיו והעניק אותו השמן לצרכים נחוצים ככל שיהיו,
אך לא חשובים יותר מן החיים עצמם.
מה למדנו ?
כלפי מה הדברים אמורים?
לפני כשבועיים,
יצר עמנו קשר יהודי יקר,
המחזיק במקצוע מכניס,
אך משום מה, בפועל,
ההכנסות אינן בהתאם.
בדקנו יחד עמו את הנתונים לעומק,
ואז מתברר, כי הלה ברוב טובו,
מקדיש חלק נכבד משעות עבודתו,
כדי לכוון ולסייע לידידים,
העוסקים אף הם באותה מלאכה.
התפעלנו מאוד מהנהגתו האצילית,
בהיותו מקדיש ממיטב שעותיו,
כדי לעזור לאחרים.
ברם, בד בבד,
יעצנו לו שיגש אל רבו וישאל לדעתו,
האומנם זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם.
קם הלה ויצא אל בינות שכונותיה העתיקות של ירושלים,
שם הציג את ספקו בפני אחד מצדיקי דורנו.
לשמע הדברים, פסק הרבי באופן נחרץ,
חייך קודמין!' 'ראשית', אמר לו רבו,
'תמלא את מכסת השעות היומיות,
אותן עליך לעבוד בכדי להתפרנס בכבוד.
לאחר מכן, תעזור ותסייע לידידיך,
כיד ה' הטובה עליך'.
'אם לא תנהג כן',
הוסיף הרבי,
'תגיע למצב בו חובותיך וטרדותיך,
יעלו למעלה מראש.
או אז, גם לך, גם להם,
לא יהיה. לא תוכל ליתן לחם בפי הטף,
אף גם לידידיך לא תוכל לסייע –
מחמת גודל המצוקה, הטרדה והבלבול'.
מוזמנים לנסות את הסימלטור שלנו כאן
